<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"י ח"ו</h1>
<h2>דף מו:</h2>
סכין של שחיטה יכול לטעון עליו עד כדי דמיו וכן בכל דבר שאין עשוי להשאיל ולהשכיר וסכין כזה קפיד עליו שמא יפגם ומ"מ צריך לישבע אפילו טוען תובע שמא וכן הורו הגאונים מציעא. מטלטלין בחזקת מי שהן כיצד בין שמסר לו מתחלה בעדים בין שלא מסר אם לא ראו עתה עדים הכלי בידו או שלא מסר לו בעדים אפילו ראו עדים הכלי בידו יכול לומר החזרתיו לך או לקוח הוא בידי ובשבועת הסת אבל אם מסר לו בעדי' וראו עתה הכלי בידו אינו נאמן אבל אומן אפילו שמסר לו שלא בעדים כיון שראו הכלי בידו בעדים אינו נאמן ואם אמר ליה אל תחזירני אלא בעדים ואמר החזרתיו לך ביני לבינך נשבע שבועת התורה מגו דאי בעי אמר נאנס ואם אמר החזרתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן בשבועת הסת ואם אמר פרעתי בפני פלוני ופלוני שמתו ודאי משקר ואם מסר לו בעדי' מתחלה וראו עתה הכלי אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי ואם מסר לו מתחלה סתם יכול לומר דרך מכר או מתנה מסר לי ואם אמר מפלו' אומן לקחתיו ואני יודע שלקחו ממך נאמן כך כתבו הגאונים ורוב הפסקנים. ופרשב"ם והתוספו' כי האומן אפילו מסרו לו בעדי' אם לא ראהו בעדים בידו נאמן לומר לקוחה היא בידו מגו דאי בעי אמר החזרתיו לך ורי"ף דלא אמרינן מגו ואינו נאמן לומר לקוח הוא בידי אף על גב דיכול אומן לומר לא היו דברי' מעולם היכא דמסר לו שלא בעדים אם החזרתיו לך היכא דמסר לו בעדי' אינו נאמן לומר מכרתו לי בתרא וברשב"ם מציעא שבועות דברים העשויים להשאיל ולהשכיר וידוע בעדים שהם שלו אפי' לא באו לידו על ידי עדים של פקדון או שאלה ושכירות מאחר שראו עתה הכל[י] בידו ומכירין שהוא של זה אין נאמן לומר לקוח או ממושכן הוא בידי בין אומן בין אדם אחר ואפילו נמצאו ביד יתומים ואינן יודעי' היאך באו ליד אביהם מוציאין אותם ואם לא ראו עתה הכלי נאמן לומר החזרתיו ונאמן לומר לקוחין הם בידי מגו דנאמן לומר החזרתיו ולמעלה כתבתי דעת רי"ף בזה ודוקא שטען השאלתים או השכרתים לו אבל טען גנבתו ממני יצאו מכלל חזקה מדברי(ה)ם העשויין להשאיל ולהשכיר דלא מחזקינן אינשי כגנבי ודברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר ובאו לידו בעדים בתורת פקדון או שאלה ושכירות אין נאמן לומר לקוחין הם בידי או ממושכנין ודוקא שראו עדים אותם שהן בידו וידוע שהן בידו וידוע שהן של זה אבל אם לא באו לידו עדים אפי' ראו אותן בידו נאמן ובספרים יכול לטעון עליהם עד כדי דמיהן או ממושכן הוא אצלו לבר ספרא דאגדת' ורבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי ופרש"י מיתמי שהביא התובע עדים שהן שלו ואמר השאלתים לאבי יתומים ומדאנפיקוהו רבא מיתמי ש"מ סבירא ליה דאי הוה אבוהון קיים ואמ' לקוחין הם בידי אינו נאמן בשבועה דאי הוה נאמן אנן הוה טענינן ליה בשביל יתומים אביהן לקחן ודוקא ספרא דאגדתא שאין אדם עשוי ללמוד בו תדיר אבל שאר ספרים אינן עשויין להשאיל ולהשכיר לפי שמתקלקלין ויכול לומר לקוחין הם בידי ואין צריך לכתו' עליהן (שאר) [שטר] מכירה אלא לרווחא דמילתא שלא יצטרך לישבע כך קבלתי מר' יצחק הלוי זצ"ל עד כאן לשון רש"י ורבינו תם פירש כי ספרא דאגדתא נטל לרבותא שאין רגילות לקרות בו וכל שכן שאר ספרים וכתב שהכל תלוי בראות עיני הדיין לפי אהבת איש לרעהו ולפי מנהג המקום ולפי הספרים כי יש ספרים נחמדי' שאין דרך להשאילם וכן כתב רי"ף בתשובה על מקרא א' שראובן טען שאולה הוא בידך ושמעון טוען ממושכנ' היא בידי שאם אין דרך המקום להשאיל אותה מקרא שנאמן עד כדי דמיה וישבע שבוע' התורה כדין נשבע ונוטל והרמב"ם ז"ל כתב דברים העשויין להשאיל ולהשכי' שנעשו מתחלה לכך כגון יורו' גדולו' של משתאו' וחלי של כסף וזהב לכלות וכיוצא בהן אבל אם לא נעשו מתחלה לכך אינן בכלל דברי' העשויין להשאיל ולהשכיר אף על פי שרגילין לפעמים להשאילם ולהשכירן בתרא מציעא שבועות נתחלפו כליו בבית אומן מותר להשתמש בהן והוא שמסרו האומן עצמו ושאמר לו הילך טלית סתם אבל אם מסרו לו אשתו ובניו של אומן או שאמר לו הרי טליתך. ואם נתחלפו בבית אבל או בבית משתה בין כך ובין כך לא ישתמש בתרא.
